אל תשאלו למה. אל תשאלו איך. זה פשוט קרה. 17 הופעות עברו עד שהצלחתי להגיע לערב של monocrave בפרוייקט המוצלח שלהם – "סיפורים במונו". monocrave הם חברה' צעירים
שרוצים לקדם מוזיקה טובה. נכון, זה בקווים כללים מאד אבל אני אוהב את מה שהם עושים. הם עושים את זה טוב- והכל בשם קידום מוזיקה טובה. מוזיקה של ישראלים כלפי העולם ושל העולם אלינו. דו כיווני. כמו שצריך. את סדרת המופעים "סיפורים במונו" הם התחילו כ"סיפורים באוזן" שהתקיימו באוזן בר ועברו לתיאטרון תמונע. אם מישהו מכם היה מנותק מהעולם – הנה תקציר: מדי חודש מגיעים אמנים מוערכים ואהובים להופעה. הופעה שלא משנה אם מתרחשת באוזן או בתמונע – היא אינטימית. במהות שלה. בקונספט. האמנים מדברים על השירים, מספרים על חוויות מהמוזיקה שלהם. השירים בד"כ בעיבודים מעניינים, אולי חברים יתארחו והכי חשוב- לקהל, לכם שבאים להופעה, יש הזדמנות לשלוח שאלות לאמנים או לשאול בזמן ההופעה. תקשורת יותר ישירה לאמן לא תמצאו. אלא אם כן אתם שכנים/ חברים /משפחה. לא ככה?
הנה מאור, הנה פיטר. הם הגיעו - תיכף מתחילים
שישי. עשר וחצי. השעה הרשמית לתחילת ההופעה היתה עשר. כאחד שכבר מתורגל באיחורים האופנתיים של תחילת ההופעות הגענו אני וזו שכנגדי (הלו? פיטר רוט מופיע!) פלוס חבר לתיארטון תמונע. עדיין לא מכניסים. תור גדול כבר בכניסה, ורעש מוזיקה מבפנים. "בטח עושים באלאנס, אני אומר לשכנגדי" "עכשיו?" היא שואלת. " עכשיו עכשיו. בטח פיטר ומאור היו בארוחת שישי" אני אומר כיודע דבר. לא עוברת דקה והשניים מופיעים מולנו, נכנסים לתמונע. לא באלאנס ולא בטיח. סתם מוזיקה. הדלת בתמונע נפתחת וקהל ההצגה במקום יוצא החוצה. רבע לאחת-עשרה ואנחנו מתחילים להיכנס. באחת עשרה וחצי השניים עלו לבמה. כבר כתבתי שנמאס לי מהאיחורים האלו?
הילד הטוב והילד הרע. חברים טובים
מאור כהן הוא יחיד במינו. נער רוקנרול, כל מה שרצינו להיות כשהיינו ילדים. פרוע, מוטרף ומטורף. 'זקני צפת' היו ה-להקה בזמנו. צעירים ובועטים. עומדים עם תחתונים על הבמה וצועקים לתוך המיקרופון. עם השנים הוא רק הוכיח עצמו כאמן מוכשר כל כך וגם קומיקאי. פיטר רוט הוא הילד הטוב. שקט, רגוע, מוזיקאי מוכשר, חבר בלהקה איכותית וצנועה שפרצה והפכה לאחת הטובות ברוק הישראלי. מאז הוא מוזיקאי שהופיע עם שלמה ארצי, שלום חנוך, הפיק תקליטים לאריק אינשטיין ועוד. יותר מוערך מזה? תוסיפו דיסק סולו, עוד אחד שכולו מוקדש לשמואל צ'יזיק. ערב שכולו הבטחה. השניים עלו לבמה עם עופר מנור על גיטרה חשמלית (ואיך הוא מנגן!!!) ואופיר קנר על הפסנתר (מוכשר כמו שד, נגן מדהים והתגלית של הערב מבחינתי) כשפיטר עם הבס ומאור על הבירה. חלוקה הגיונית. די מוזר לסקר את ההופעה החד פעמית הזו כי היא לא תחזור על עצמה וחבל. בחירת השירים של השניים היתה מעולה, הורכבה רובה מהקרירה של מאור ו'זקני צפת', מתובלת בשירים של פיטר ו'מוניקה סקס'.
אחת ההפתעות הנעימות של הערב היה הביצוע לשיר 'בנצי מת' לפי טקסט של חנוך לוין בערב בהפקתו של דודי לוי (מתי סיפורים במונו איתו?) שלבסוף לא יצא לפועל. הקהל מופעל בפזמון והשיר הזה חייב לצאת בדיסק. לא אכפת לי איזה. טקסט של לוין, שירה ולחן של כהן? מתאים לי. הפסקה בשיריו של מאור מובילה ל- 'היא אוהבת' של פיטר מדיסק הבכורה שלו ששניים מחבריו הטובים, דן תורן ויזהר אשדות, עזרו לו להביא לאוויר העולם. זו שכנגדי מתמוגגת. פיטר של אהבה. הכישרון של השניים האלו נראה בבירור בביצוע שלהם ל- 'כל חיי' מתוך "תן לי שלאגר" שלדעת השניים היה אחד הגרועים והכסאחיסטים של 'זקני'. אם בדיסק הוא נשמע כמו "הקלטה באורווה" (ציטוט מדויק של פיטר) אז פה הוא הגיע בעדינות וניקיון מדהימים שפתאום הטקסט שמאור שר מקבל את מלוא תשומת הלב שנעלמה בכל הרעש במקור. בהמשך הם עברו ל- 'לילה עיר', 'שיר הזרוק' של פיטר מהדיסק של צ'יזיק, הוסיפו אליו את 'רוצי שמוליק' שלא היה מתוכנן (מיד הסיפור) מאותו הדיסק, ניגנו את ה'שוביניסט' של מאור מתקופת ה'בליינים' וחתכו בחזרה למאור של הסולו עם 'הכי יפה בעולם'. רשימת השירים שהיתה מונחת לרגליהם היתה מעין המלצה. הם עברו משיר לשיר איך שרצו ובלי לשמור על הסדר שתכננו. וזה היה כ"כ יפה. טבעי. בזרימה שלהם.
איזה קטעים פה – ווואו וואו
אבל מה עם כל הדיבורים? ההסברים על השירים? הסיפורים הקטנים על היצירה? בתחילת הערב מאור בירך את כולם לערב אכילת הראש. בטוח שאנשי מונוקרייב ידעו למה הם נכנסים כשהם הזמינו את מאור ופיטר. אני לא ציפיתי לזה. לא ידעתי למה אני נכנס. זה היה אחד הערבים המצחיקים שלי בשנה האחרונה – ואני צוחק הרבה. הסיפורים של השניים, הדינמיקה בינהם והאופן בו מאור נשאב לתוך הסיפורים של עצמו היא מצחיקה – בטירוף! הסיפורים שלהם מגלים עולם של צעירים שרוצים רוקנרול, על פיטר שהיה גאה שהכיר את מאור שהצליח ראשון והיה בלהקה, על איצ האמרגן שטחן את 'זקני' וניסה לחלוב עוד כסף מהיצירה שלהם. הם דיברו על קונדומים והניסיונות למדוד אחד עוד לפני שיש לך למה לקנות אותו. אני אפילו לא מתייחס לחיקויי אלביס או ראפר שהיו למאור כשהוא שר על הבמה כי הדברים הקטנים והבלתי צפויים הם שעושים ערבים כאלו.
חשבתם פעם מה קורה כשהזמר צריך ללכת לשירותים באמצע הופעה? אני לא. והנה בא מאור כדי להדגים. הוא משתף את פיטר שהוא חייב לשירותים ומה הוא יעשה אם הוא ירד לרגע מהבמה. דיון שלם על קקה ופיפי התפתח על הבמה. אחד המצחיקים (ולא רק שלי- כי כולם היו בלי אוויר בחלקים מסויימים) שהייתי עד להם. בסופו של הדיון מאור ירד לשירותים ופיטר שר את 'רוצי שמוליק' לבקשת הקהל. משם הגענו לסיפור של מאור על סרט בערוץ 8 בו הוא הגיע למסקנה שכולם צריכים שני סבונים כי מולקולת ריח מפעולת הסיבון באזור אינטימי אחד לא טובה לסיבון אזור כמו הפנים....טירוף בהתגלמותו. מי שלא ראה את מאור מדבר על תשוקתו להשתלת נוצות נץ לראשו או להפוך לציפור רק כדי להתחיל עם בחורה בפאב בניפוח הנוצות כציפור מחזרת לא ראה דבר מצחיק בחייו. השאלות ששאלו את השניים היו בסדר, לא יותר מזה. לא נחשפו סודות, לא משאלות לב ואפילו לא פרטים שלא שמענו או חשבנו עליהם. קהל ביישן או כזה שבא לראות מקרוב מופע טוב בלי מחסומים? ממש לא אכפת לי.
סיפורים במונו זו סדרת הופעות שחייבת להמשיך ולרוץ. פעם בחודש או פעמיים. לא להפסיק. הפגישה האינטימית עם האמנים עושה טוב. להם ולקהל שלהם שמקבל זווית חדשה של האמן. אישית יותר . לגבי המופע שראיתי - סיפורים במונו עם פיטר רוט ומאור כהן חייב להפוך למופע קבוע. זה ערב שיכול לרוץ ולהפוך לקאלט. אין חשש שהבדיחות של מאור ימוחזרו. אין חשש שהשירים של השניים יימאסו. הם הרי מקליטים כל הזמן, מתחדשים כל הזמן. הדינמיקה הכל כך מיוחדת שיש ביניהם תחזיק סדרה של מופעים. עם העיבודים והנגינה של אופיר קנר ועופר מנור זה מניה בטוחה.
רוצי שמוליק - מתוך המופע סיפורים במונו (באדיבות יובל אראל)
| < הקודם | הבא > |
|---|
תגובות